הייב יוסף נ' יעדים חברה לפיתוח בע"מ ואח'

פסק דין

על שולחנו של בית המשפט מונחת תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב ואשר אירעה ביום 25/03/02 .

התביעה הוגשה תחילה גם נגד הנתבעת 1, בהיותה מעסיקתו של התובע בזמנים הרלבנטיים לתאונה. נגד נתבעת זו ניתן פסק דין הדוחה את התביעה בהעדר עילה והתובע ייחד את התביעה לתביעת פיצויים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

יש לציין כבר בשלב זה כי, התובע אינו טוען לנכות צמיתה. התובע לא צירף לתביעתו בקשה למינוי מומחה רפואי וכן, לא טען לקביעת דרגת נכות על-פי דין.

וכך תיאר התובע את האירוע כפי המובא בכתב התביעה בסעיפים 5 ו- 6 שם:

"5. בתאריך 25/03/02 שעה 24:30 ו/או בסמוך לכך, עת שעבד התובע על קומביין בעבודות קטיף אפונה, אירעה לתובע תאונת עבודה, אשר כתוצאה הימנה נגרמו לו פציעות ונזקי גוף.

6. התאונה אירעה לתובע תוך כדי עבודתו ובזמן שהקומביין עבד, אירעה סתימה בקטפת, התובע ניסה לשחרר את הסתימה ותוך כדי כך נתקעה רגלו השמאלית בקטפת ונגרמו לו חתכים עמוקים וחזקים ברגל ועקב כך נהדף הוא לאחר ונפל על גבו."

על אותה גרסה, ואותו תיאור חזר התובע בתצהיר העדות הראשית מטעמו.

לגישתו של התובע, העובדות כפי שתוארו על ידו, מהווים תאונת דרכים כהגדרתו של מונח זה בחוק הפיצויים, ומכאן תביעתו לפיצוי בגין נזקי הגוף אשר נגרמו לו כתוצאה מכך.

הצדדים לא השכילו לסיים את המחלוקת ביניהם בדרכי פשרה וביקשו למצות את הליך שמיעת הראיות עד תום. בית המשפט הורה לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית מטעם ומטעם כל עדיהם. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית שלו אליו צורפו מסמכים רלבנטיים ובכך הוא בא על סיפוקו ביחס לראיותיו שהונחו על שולחנו של בית משפט.

מטעם הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") הוגש תצהיר חוקר; זאת לאחר סיום פרשת התביעה.

התיק נקבע להוכחות. במהלך אותה ישיבה, נחקר התובע בפניי על תצהירו לאחר שזה הוגש לתיק בית המשפט (מוצג נ/1). מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של החוקר מר לוי מיימון (מוצג נ/3) וכן, הוגשה קלטת (נ/4) ותמליל שיחה (נ/5). מסמכים אלה הוגשו לתיק בית המשפט כחלק מהראיות מטעם הנתבעת.

בסיום שלב ההוכחות, ציווה בית המשפט על הגשת סיכומי טענות הצדדים בכתב; וכך היה.

בסיכומיו של התובע, שטח הוא בפני בית המשפט את העובדות וחזר על גרסתו וביקש בסוף להיעתר לתביעתו ולפסוק לו פיצויים בגין נזקי הגוף אשר נגרמו לו. התובע לא פירט באשר להיות התאונה נופלת בהגדרה של תאונת דרכים המזכה בפיצויים בהתאם לחוק הפיצויים.

רואה אני לנכון לציין כי, טענתו של ב"כ התובע לפיה, הפגיעה הייתה מכוונת, נותרה היא לוט בערפל ואינה בהירה דיה ולא ברור לי מאיפה שואבת היא את חיותה!! מבדיקת כל מסמכי התיק, ניתן להיווכח כי לא הועלתה טענה כזו על ידי מאן דהוא ואף לא ברמז. כמו כן, לו רצתה הנתבעת להסתמך על טיעון זה, היה עליה לטעון זאת בכתב ההגנה. יודגש; גם עיון בכתב ההגנה אינו מצביע על קו הגנה כזה . משכך, אין מקום להעמיק ולבצע חריש סרק באדמה הדלילה של סוגיה זו.

הנתבעת עותרת לדחיית התביעה מאחר, ולטעמה, התובע לא הצליח להוכיח את תביעתו ואת נסיבות התאונה הנטענות במידת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי,; לחילופין, מאחר והתאונה אינה עונה על הגדרת תאונת דרכים כדרישת חוק הפיצויים ולחילופי חילופין, מאחר והמדובר בנזק של "מה בכך" אשר אינו עונה על הגדרת נזק גוף.

נבחן את טענות הנתבעת אחת לאחת.

האם הצליח התובע להוכיח את גרסתו ואת נסיבות אירוע התאונה

מלבד עדותו של התובע, לא הובאה עדות אחרת כלשהי של עד נוסף שיש בה כדי לאשש, לחזק או לתמוך בטענות התובע. הנתבעת מבקשת להיבנות מכך ולזקוף את העניין לחובתו של התובע. ישאל השואל, מאיפה ניתן יהא לזמן ו/או להביא עדים נוספים עת מדובר בהתרחשות שבה נכח רק התובע עצמו? מאיפה יוכל התובע להביא עדים נוספים לתמיכה בטיעוניו כאשר אותם עדים לא היו נוכחים באותה נקודת זמן, כי אם, באו בשלב יותר מאוחר – אחרי הנפילה?

וכך ציין התובע בחקירתו בפניי בעמ' 6 לפרוטוקול הדיון בשורה 2: